רואה את כל השפות למעלה? אנחנו מתרגמים סיפורים שפורסמו בקולות גלובאליים כדי שהתקשורת האזרחית העולמית תהיה זמינה לכולם

אסיר לשעבר בגואנטאנמו נמצא בסכנת מוות בעקבות שביתת רעב בה פתח בנסיון להתאחד עם משפחתו

 

ג׳יהאד דיאב בריאיון במונטיווידאו

ג׳יהאד דיאב בריאיון במונטיווידאו YouTube

ג׳יהאד דיאב יזדקק לקביים לשארית חייו–מזכרת תמידית מהעינוי שעבר במשך 12 שנים, 8 חודשים ושבוע כאסיר במפרץ גואנטאנמו, בית הכלא המתופעל על ידי הצבא האמריקאי לשם החזקת חשודים בפשעי מלחמה בלי הגבלת זמן וללא משפט.

דיאב, בן 43, ספג נזק קבוע בגבו בזמן שהיה באחריות הממשלה האמריקאית. בריאיון מוקדם יותר השנה באורוגוואי, הוא סיפר לעיתונאי ארגנטינאי שגואנטאנמו פוקד את האסירים ״שהתמזל מזלם לעזוב. אלה שיוצאים עדיין אסירים של ארה״ב בנפשם״ הוא אמר.

דיאב הוא אחד משישה אסירים (ארבעה סורים, פלשתינאי, ותוניסאי) ששוחררו מגואנטאנמו ועברו לאורוגוואי בדצמבר 2014, בעקבות הסכם בין נשיא ארה״ב ברק אובאמה ונשיא אורוגוואי חוזה ״פפה״ מוחיקה.

בעקבות נסיון כושל להתאחד עם משפחתו, שברחה מסוריה לתורכיה, דיאב הכריז על שביתת רעב באמצע אוגוסט. ב – 15 לספטמבר הוא אמר לבי-בי-סי שהוא מאשים את ממשלות אורוגוואי וארה״ב במצבו.

Mi situación de salud está muy precaria, estoy mal, mi energía está muy baja y yo responsabilizo personalmente al gobierno de EE.UU. y también al de Uruguay si yo muero.

הבריאות שלי לא יציבה. אני חולה, רמת האנרגיה שלי נמוכה מאוד, ואני חושב שממשלת ארצות הברית וגם אורוגוואי יהיו אחראיות באם אמות.

בסוף ספטמבר, אחרי שהובטח לו שמשפחתו בטוחה בתורכיה, הוא פתח בדיאטת נוזלים.

דיאב הגיע לכותרות ביוני האחרון, כשברח מאורוגוואי אל ברזיל. התקשורת באורוגוואי קראה לו ״מורד כפוי טובה״ על שעזב מדינה שקיבלה אותו לאחר השבי בארה״ב. לאחר חודש של אי-וודאות לגבי מקום הימצאו, דיאב אותר בקרקאס, ונצואלה, שם עוכב ל-17 יום ואז גורש בחזרה למונטיווידאו.

נסיבות גירושו של דיאב נותרות בלתי ברורות. למרות טענות של פקידים שאסירים ששוחררו מגואנטאנמו הינם ״אנשים חופשיים״, המציאות היא מעט שונה.

לפי העיתון ברכה, למרות הכחשותיהם של בכירי ממשל באורוגוואי, נראה שאורוגוואי הסכימה לדרוש שהאסירים המשוחררים יישארו במדינה למשך שנתיים לפני שהם עוברים אל מחוץ למדינה.

פרטי העסקה בין אורוגוואי לוושינגטון אינם ידועים, אך ידוע שהאסירים ששוחררו מגואנטאנמו קיבלו רק כרטיסי אזרחות של אורוגוואי, מסמך שאינו מאפשר נסיעה אל מחוץ למדינה.

כיום, דעת הציבור לגבי אסירים משוחררים מגואנטאנמו שונה, ואפילו נשיא אורוגוואי לשעבר שנשא ונתן את שחרור האסירים אומר כעת שקבלת האסירים היתה המחיר שארצו היתה צריכה לשלם כדי להמשיך ״למכור תפוזים לארצות הברית״ ולשמור על קשרים טובים בין המדינות.

מחאת האסירים

ארבעה מתוך ״השישה מגואנטאנמו״ מוחים לפני שגרירות ארה״ב באורוגוואי.

ארבעה מתוך ״השישה מגואנטאנמו״ מוחים לפני שגרירות ארה״ב באורוגוואי. YouTube

חמישה חודשים אחרי שהגיעו לאורוגוואי, ארבעה מתוך ״השישה מגואנטאנמו״ מחו לפני שגרירות ארה״ב במונטיווידאו. דיאב לא היה נוכח. הגברים התאספו לאחר ששמעו שוואשינגטון סירבה לספק להם תמיכה כלכלית.

בבלוג, הגברים כתבו שהם הושלכו למדינה זרה ללא תעסוקה, בלי משפחותיהם, ובלי ידע בשפה המקומית. הם חשים שבשל כך, ובשל 13 השנים ששהו בכלא בלי שיובאו נגדם כתבי אשמה, מגיע להם סיוע מהממשלה האחראית. כך טענו באפריל:

They [the U.S.] should provide us with the means to live as normal human beings. They can’t just throw the mistakes on others, they should help us with houses and financial support. We are not asking the impossible from them they detained us for 13 years and they should help form some years to come. We think that this is the least they could do or we can ask for.

הם [ממשלת ארה״ב] צריכים לספק לנו אמצעים לחיות כבני אדם מן השורה. הם לא יכולים לגלגל את הטעויות על אחרים, הם צריכים לעזור לנו בדיור ובתמיכה כלכלית. אנחנו לא מבקשים את הבלתי אפשרי מהם הם כלאו אותנו במשך 13 שנים וצריכים לעזור [לנו] ליצור את השנים הבאות. אנחנו חושבים שזה הכי פחות שהם יכולים לעשות או אנחנו יכולים לבקש

בסרט תיעודי על חייו של ג׳יהאד דיאב באורוגוואי, כתב העת אנפיביה טוען שהעסקה שהבטיחה את שחרורו היתה בעצם הסכם ״בלתי רשמי״ עם ארה״ב. במלים אחרות, אין שום מסמכים רשמיים המבססים את זכויותיהם של אסירים לשעבר. המסמך הרשמי היחיד שמתייחס לאסירים הוא מכתב החתום ע״י שר החוץ האמריקאי ג׳ון קארי שבו רשימת שמותיהם של ששת האסירים והמשפט ״אין שום מידע לפיו [הם] היו מעורבים או ביצעו פעולות טרור נגד ארה״ב או בנות בריתה״.

הסרט התיעודי של אנפיביה בוחן גם את חייהם של אסירים ששוחררו מגואנטאנמו וחיים באירופה ובאפריקה, שם רבים מהם מתמודדים עם בעיות דומות. אחד הגברים הללו, החי כעת בסלובניה, סיפר לכתב העת ״זה לא חופש. אנחנו עדיין אסירים. עזבתי את גואנטאנמו, אבל הוא בתוכי–כל הזמן.״. אסיר אחר בסרט קרא לחייו לאחר הכלא ״גואנטאנמו שני״.

מאז אפריל, כל האסירים המשוחררים באורוגוואי למעט דיאב חתמו על עסקה עם ארגון כבוד האדם הבינלאומי (SEDHU בספרדית) שתאפשר להם קבלת סיוע כלכלי. דיאב סירב לחתום, באומרו שהוא אינו מסכים עם התנאים הכוללים דיור וסיוע כלכלי לשנתיים. דיאב טוען שהפציעה בגבו מונעת ממנו לעבוד, וכן שהסיוע הכלכלי שהוצע לו אינו מספק לכלכל אותו ובוודאי שלא את משפחתו.

דיאב הוא היחיד מששת האסירים שהגיע לגואנטאנמו כשהוא נשוי ואב לילדים. הוא היחיד בקבוצה שאומר שהוא רוצה לעזוב את אורוגוואי ולעבור למדינה דוברת ערבית, על מנת להקים בית עם משפחתו.

אז לאן עכשיו?

האתגר הבא העומד בפני דיאב הוא למצוא בית חדש. בריאיון עם העלון העצמאי La Diaria, חבר הפרלמנט לוסיה טופולנסקי–שהיה כלוא בזמן השלטון הרודני באורוגוואי–הבטיח שהממשלה מחפשת לו פתרון.

Lo que hay que hacer es buscar un país que lo quiera. Y ese no es un problema de Uruguay ni tampoco de él, es un problema del mundo. 

מה שעלינו לעשות זה לחפש מדינה שתקבל אותו. וזו לא הבעיה רק של אורוגוואי או רק שלו–זוהי בעיה של העולם.

בספטמבר, ממשלת אורוגוואי פרסמה מזכר המאשר שהיא מחפשת מדינה המוכנה לקבל את דיאב ומשפחתו. פקידים אומרים שהם עושים כל שביכולתם ומבקשים בדיאב להפסיק את שביתת הרעב ו״לכבד את עיקרון החיים״.

אך תהליכי המשא-ומתן הראו התקדמות איטית מאוד.

לפי קבצי גיטמו של ויקיליקס, דיאב–בן לאב סורי ולאם ארגנטינאית–התפרנס כנהג משאית במשך שנים רבות בסוריה. כשנעצר בלאהור על ידי המשטרה הפקיסטנית בשנת 2002, הוא התגורר בדירה שהוחזקה על ידי הטאליבן ומכר דבש כדי לפרנס את משפחתו.

הקבצים קושרים בין דיאב לחברי אל-קאעידה, ומזהים אותו כגורם ״סיכון גבוה״ בעל ״אינטליגנציה גבוהה״ וכ״איום לארצות הברית״. הוא הואשם בזיוף מסמכים ודרכונים לאירגוני טרור. למרות שהוחזק יותר מעשר שנים בבית מעצר אמריקאי, מעולם לא הוגש נגדו כתב תביעה. דיאב מכחיש את כל ההאשמות.

תומכיו של דיאב מנהלים עמוד בפייסבוק וכן עצומה הקוראת לממשלות לנקוט ״בצעדים מיידיים לאיחודו עם משפחתו במדינה שיכולה להציע לו איחוד משפחות״. בינתיים, דיאב ממתין כפי שהמתין במשך 13 שנים בכלא. בריאיון עם CNN, הוא הצהיר:

Yo no quería hacer esta huelga de hambre pero me cerraron las puertas y me dejaron sin solución y es el único camino que encontré.

לא רציתי לפתוח בשביתת רעב, אבל הם סגרו בפני את כל הדלתות והשאירו אותי ללא פתרון אחר וזו הדרך היחידה שמצאתי.

השבוע, לאחר 54 ימים של שביתת רעב, דיאב אובחן כסובל מתרדמת שטחית. לפי העיתון La Diaria, הוא חתם בעבר על מסמך שדוחה התערבות רפואית ״אפילו במצב של סכנת חיים״, אך הוא הסכים לאחר מכן לקבל האכלה תוך-ורידית. הרופא שמסייע לדיאב אומר שמצב בריאותו כרגע הוא ״קריטי״ ושהוא ״בסיכון גבוה למוות פתאומי״. בנוסף להתדרדרות במצבו, המתווך בינו לבין ממשלת אורוגוואי התפטר מתפקידו.

למרות הכל, שביתת הרעב ממשיכה בעוד דיאב ממתין לתשובה לבקשתו.

פתח/י בשיחה

Authors, please התחברות »

הנחיות

  • כל התגובות טעונות אישור. Do not submit your comment more than once or it may be identified as spam.
  • אנא כבד/י את הזולת. Comments containing hate speech, obscenity, and personal attacks will not be approved.