״ההיסטוריה תמחל לי״: פידל קסטרו נפטר בגיל 90

פידל קסטרו נפגש עם הקוסמונאוט יורי גגרין בהוואנה ב-1961.

פידל קסטרו נפגש עם הקוסמונאוט יורי גגרין בהוואנה ב-1961. Creative Commons.

מייסד המהפיכה הקובאנית ונשיא קובה במשך כמעט 50 שנה, פידל קסטרו, נפטר בליל שישי, ה-25 בנובמבר. הוא היה בן 90 במותו.

לאחר מספר נסיונות כושלים לערער את הממשלה הקובאנית הדכאנית, קסטרו ותנועת הגרילה שייסד ב-1952 הסתערו על הארמון הנשיאותי ביום הראשון של שנת 1959. אל-קומנדאנטה (המפקד), כפי שכונה בפי רבים, ניצח את הדיקטטור פולגנסיו בטיסטה שגובה על ידי ארה״ב ושלט בקובה במשך זמן רב.

קסטרו שלט בקובה תחת שיטת ממשל שכללה מפלגה אחת עד שפרש מהשלטון בשנת 2008 ומינה את אחיו, ראול קסטרו, לרשת אותו כנשיא הרפובליקה.

באמריקה הלטינית ומעבר לה, לפידל היה מעמד כמעט מיתולוגי עבור תנועות מהפכניות שמאלניות במשך כמעט חצי מאה. מאז נאום החניכה שלו ב-1959, שבו יונה לבנה נחתה על כתפו, נערכו הקבלות בין פידל למנהיגים דתיים שהעניקו השראה למאמינים והיסטוריונים כאחד. הוא הפך לדמות אגדתית, לאלו שהעריצו אותו כמו גם לאלה שדחו את כשרות ההנהגה שלו.

שלט חוצות בקובה: ״להילחם כנגד הבלתי אפשרי ולנצח״. תמונה על ידי ג׳ים סנאפר (CC BY 2.0)

שלט חוצות בקובה: ״להילחם כנגד הבלתי אפשרי ולנצח״. תמונה על ידי ג׳ים סנאפר

תחת שלטונו של פידל, קובה הפכה למדינה הראשונה באמריקה הלטינית הפוסט-קולוניאלית שסירבה לקבל עזרה כלכלית מארה״ב והתריסה מפורשות כנגד סדר היום הפוליטי של ארה״ב באיזור. בשנות ה-60 וה-70, קובה הפכה למנהיגה בתחום של חינוך וטיפול רפואי נגיש לכולם, זכויות נשים, ובסיפוק טיפול רפואי לאחר אסונות טבע באפריקה, אסיה, ואמריקה הלטינית. תחת פיקודו של פידל, קובה גם סיפקה תמיכה צבאית משמעותית להפיכות סוציאליסטיות במדינות כמו אנגולה, ניקרגואה, והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

במקביל לחידושים הקיצוניים של המהפיכה הקובאנית, ממשלתו של קסטרו היתה ידועה באותה מידה על הצנזורה הפנימית המחמירה, כליאת מתנגדים, מדיניות אפליה כנגד הקהילה הלהט״בית ומודל כלכלי בלתי מבוזר.

קסטרו גם היה ידוע בנאומיו היוקדים, נלהבים, ומאוד ארוכים. באחד מנאומיו המפורסמים הוא אתגר את מבקריו: ״אתם יכולים לגנות אותי, זה לא משנה; ההיסטוריה תמחל לי״.

כל חילוקי הדיעות הללו על קסטרו נעוצות בתפיסה של ההיסטוריה שבה כולם צריכים להיות או קדוש או שד. אף אחד הוא אף לא אחד מאלה. (ציטוט של HoodAcademic@).

קובה סבלה מתוצאות של חרם כלכלי מעניש ושנוי במחלוקת על ידי ארה״ב מאז שנות השישים, מדינות שהפכה לנשק בולט במאגר הפוליטי והאידיאולוגי של ממשלות ארה״ב וקובה כאחת. במשך עשרות שנים, ממשלת קובה וסוכניות ביון סיכלו בדרך קבע את מאמציה של ממשלת ארה״ב להסתנן ולגרום לקריסתה של ממשלת קסטרו.

לאחר נפילת האיחוד הסובייטי בשנת 1989, האי נכנס לתקופה שנקראה ״התקופה המיוחדת בזמני שלום״, שבה חוסר התמיכה הפתאומי מהאיחוד הסובייטי הביאה לקשיים כלכליים חמורים במדינה. רפורמות כלכליות בשנות ה-90 אפשרו לתעשיות כמו התיירות להתפתח. עבור חלק מהקובאנים, הרפורמות ייצגו פרצה בחוזה הסוציאליסטי של המהפיכה; עבור אחרים, זה היה צעד הכרחי כדי למנוע מהמדינה להתדרדר לפירוק כלכלי מוחלט.

נשיא ארה״ב ברק אובאמה וראול קסטרו חידשו את הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בשנת 2014, אך סיום החרם תלוי באופן רשמי בקונגרס האמריקאי, שבו המפלגה השמרנית שולטת.

הממשלה הקובאנית הכריזה על תשעה ימי אבל לאומי וסדרת מחוות.

פידל קסטרו היה נערץ ומתועב במידה שווה, אך מעטים יחלקו על מעמדו כדמות משמעותית בהיסטוריה העכשווית העולמית.

 

פתח/י בשיחה

Authors, please התחברות »

הנחיות

  • כל התגובות טעונות אישור. Do not submit your comment more than once or it may be identified as spam.
  • אנא כבד/י את הזולת. Comments containing hate speech, obscenity, and personal attacks will not be approved.