החל בהורדה של תמונות של חזה נשי (שכוללות פטמה) מפייסבוק ועד לאיסור של YouTube על תוכן ״מזעזע״, חברות תקשורת חברתית משחקות תפקיד משמעותי בהחלטה אילו סוגי דיבור נראים ונשמעים באינטרנט.
לפלטפורמות האלה ולאחרות כמותן יש תנאי שימוש שמגבילים סוגים שונים של תוכן, כולל עירום, תכני שנאה, ואלימות. אך הכללים האלה קשים להגדרה ותמיד נתונים לפרשנות.
בגלל שימוש יתר בתנאים האלה מכיוון פלטפורמות תקשורת חברתית, קורים מקרים רבים של הפרת חופש הדיבור. בשנה שעברה, טוויטר השעתה בטעות את החשבון של הפעיל עיאד אל-בגדאדי, לאחר שמנהלי האתר חשדו שחשבונו שייך למנהיג דעאש אבו באקר אל-בגדאדי. בדוגמה אחרת מאיזור ערב, מוקדם יותר השנה פייסבוק הסירה תמונה שצילם הצלם התוניסאי כרים כאמון. התמונה מראה חבורות על גופה העירום של אישה שהיתה קורבן של אלימות בבית.
אתרי תקשורת חברתית מסירים גם רשימות משתמשים בתגובה לבקשות מהממשלה. ממשלות מבקשות לעיתים מהפלטפורמות הללו להסיר תוכן במטרה ברורה ולגיטימית להגן על ילדים מניצול מיני, או כדי לעצור תעמולה קיצונית אלימה. אבל היא גם מנצלת את המדיניות הזו כדי להפעיל לחץ על אתרי רשתות חברתיות להסיר תוכן שאמור להיות מוגן על ידי אמנות זכויות אדם כמו האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות (ICCPR).
סעיף 19 של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות
- לכולם יש זכות להחזיק בדעה ללא התערבות.
- לכולם יש זכות לחופש הביטוי; זכות זו כוללת את החופש לחפש, לקבל, ולהעביר מידע ורעיונות מכל סוג שהוא, בלי להתחשב בגבולות, בין אם בעל פה, בכתב, בצורת אומנות, או דרך כל מדיה אחרת לפי בחירתם.
- הפעלת הזכויות המפורטות בפסקה 2 נושאת עמה חובות ואחריות. לכן, יכולות להיות הגבלות מסוימות אך ורק לפי החוק ואם הן הכרחיות
- לצורך כיבוד זכויותהם ושמם הטוב של אחרים.
- לצורך הגנה על בטחון לאומי או על סדר ציבורי, או על בריאות או מוסריות הציבור.
הממשלה הטורקית היא עדיין הנצלנית ביותר לגבי המדיניות הזו, והיא הראשונה ברשימת הממשלות שביקשו הסרת תכנים מטוויטר במהלך חצי השנה הראשונה של 2016 עם 2493 בקשות כאלה. בנוסף, בחצי השני של 2015, פייסבוק הגבילה גישה ל-2078 פיסות תוכן בתגובה לבקשה מהרשויות הטורקיות תחת חוק האינטרנט 5651 שאוסר על הפרת זכויות אישיות והוצאת דיבה של מייסד הרפובליקה הטורקית מוסטפא כמאל אטאטורק.
לפי פעילים טורקיים, הממשלה שלהם גם מנצלת את המדיניות הזו למנוע מאזרחים למתוח ביקורת על הרשויות, להפיץ תוכן הנוגע למטרות הכורדים, ואף לאסור על סיקור של אירועים פוליטים שיש בהם עניין לציבור. למשל, במרץ 2014, טוויטר הגבילה גישה לחשבון oyyokhirsiza@ בתוך טורקיה, בגלל פרסום ״ציוצים״ שמאשימים פקיד ציבור לשעבר בשחיתות, תחת מדיניות עיכוב תוכן מדיני.
רק בחודש שעבר, פייסבוק נטרלה חשבונות ועמודים רבים השייכים לעיתונאים ואתרי חדשות פלסטינים. מקרה זה קרה רק כמה שבועות לאחר שממשלת ישראל הודיעה על הסכם עם החברה להסיר תכנים שהיא מתארת כ״הסתה״. למרות שפייסבוק התנצלה מאוחר יותר על הפעולות האלה, פעילים בפלסטין והסביבה נותרים חשדנים לגבי מחויבות האתר לשקיפות ונייטרליות כשמדובר בהפעלת מדיניות הסרת התוכן שלו.
קשה להבין את מקבץ האינטרסים הפרטיים והציבוריים ואת המדיניות מנקודת המבט של משתמשים בתקשורת חברתית–חברות מפרסמות מידע מסוים לגבי מה שהן כן או לא מצנזרות, אבל הרבה מהמידע לא מגיע לעיני הציבור.
Onlinecensorship.org הוא פרוייקט שנוצר על ידי קרן גבול אלקטרוני ודמיון השפעה (וחבר של קולות גלובאליים) כדי לשנות את המציאות הזו על ידי איסוף דיווחים שמגישים משתמשים שהתוכן שלהם הוסר או שהחשבון שלהם הושעה בפייסבוק, טוויטר, פליקר, גוגל פלוס, אינסטגרם, ו- YouTube.
משתמשים יכולים להגיש דו״ח אם פלטפורמת תקשורת חברתית מסירה את הרשומות שלהם או משעה את החשבונות שלהם באמצעות כלי הדיווח של onlinecensorship.org. האתר גם מסביר איך משתמשים יכולים לערער על החלטות הסרת רשומות או השעית חשבון בפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, פליקר, גוגל פלוס, ו – YouTube.
רק בחודש שעבר, הקבוצה השיקה גרסה בערבית של האתר onlinecensorship.org. ג׳יליאן יורק מהקרן גבול אלקטרוני, אחת מהמייסדים של האתר (וחברת הוועד המנהל של קולות גלובאליים), הסבירה שסדרת האיסורים על תוכן מפלסטין גרם להם להחיש את הוצאת הגרסה הערבית של האתר.
הפלטפורמה המדווחת ביותר ב- onlinecensorship.org היא פייסבוק. רוב המדווחים באים מארה״ב, וקנדה היא השנייה ברשימת המדינות מהם מגיעים הדיווחים הרבים ביותר. למרות זאת, יורק אומרת שהם מקווים שהנגשת האתר לשפות אחרות ״תגדיל את הגיוון במידע״ ויאפשר להם ״להשוות בין מדינות או איזורים בעולם בענייני צנזורה של רשתות חברתיות״.