[1]צילום מסך מראיון שערך פאיז בלוץ’ עם פרזאנה מג'יד באתר Vimeo.
בבלוצ'יסטן, שם מנהלים לאומנים בלוצ'ים מאבק חמוש נגד פקיסטן, היעלמויות הפכו זה מכבר לתופעה נפוצה. אך למרות זאת, סיפורם של “הנעדרים” במחוז הגדול במדינה [2] זוכה לסיקור מועט מאוד בתקשורת העולמית.
אחיה של פרזאנה מג'יד, זאכר מג'יד, הוא אחד הנעדרים האלה. בשנים האחרונות [3] היא מקדישה את מלוא מרצה לניהול קמפיין ציבורי לשחרורו באמצעות מחאה פעילה והפצת סיפורו וסיפוריהם של נעדרים אחרים.
לדברי הארגון העצמאי “מועצת זכויות האדם בפקיסטן”, הופיעו [4] בשנים האחרונות ברחבי המחוז גופותיהם של מאות נעדרים ועליהן סימני עינויים – ומשפחות רבות, כמו משפחתה של פרזאנה, מפנות אצבע מאשימה לגורמי ממשלה [5].
כוחות הביטחון בפקיסטן דוחים מכל וכל את ההאשמות [6] בדבר מעורבותם, וטוענים שהם מתמודדים עם מרד אלים ופרוע המתנהל במחוז. מאז 2012 בודק גם בית המשפט העליון [7] במדינה את פרשת הנעדרים בבלוצ'יסטן, אך על אף שכבר הזהיר את הממשלה בעניין זה, לא הושגה התקדמות [8] של ממש.
פרזאנה מג'יד [9] היא המזכ”לית של ארגון זכויות האדם “קולות העולם למען נעדרי בלו'ציסטן [10]“. השנה, בניסיון לעורר מודעות לנושא הנעדרים, צעדו [11] היא וחבריה מרחק 2,000 קילומטרים – מבירת המחוז, קווטה, לבירת פקיסטן, אסלאמבאד. “הצעדה הארוכה של בלוץ'” נמשכה ארבעה חודשים. לשם השוואה, בצעדת המלח [12] הידועה שלו, עבר מהטמה גנדי [13] מרחק של 240 קילומטרים בלבד.
בראיון שנערך עמה, פרזאנה מדברת על המצב בבלוצ'יסטן כיום, על לידתו של רעיון הצעדה, ועל תפקידן של הנשים במאבק לעצמאותו של המחוז. הראיון פורסם גם בבלוג Collateral Damage [14].
מהי תחושתך עם סיום הצעדה?
פארזנה מג'יד (פ”מ): כשהתחלנו בצעדה, חשבנו שהמודעות שנצליח לעורר תחייב את המדינה ואת סוכנויות המודיעין לשחרר את יקירינו. אבל כשהיינו בדרך נודע לנו שבית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי העליון דחו אחדות מן התביעות שהתנהלו בקשר לנעדרים. זעזוע עמוק עוד יותר נגרם לנו מגילוי קברות אחים לאורך צעדתנו בבלוצ'יסטן. אבל למרות זאת, נחלנו הצלחה מסוימת בהעלאת המודעות במדינה ומחוצה לה להתנהלות הברברית של פקיסטן במחוז בלוצ'יסטן.
ספרי לנו על נסיבות היעלמותו של אחיך, זאכר מג'יד.
פ”מ: זאכר מג'יד היה היושב-ראש היוצא של ארגון הסטודנטים הבלוצ'ים – BSO-Azad [ארגון הסטודנטים הבלוצ'י הגדול במדינה, שפעילותו נאסרה על ידי המדינה ב-2013 לאחר שהואשם במעורבות ב”טרור”]. היה לו האומץ למחות נגד אלימות השלטונות, נגד היעלמויות בכפיה והפרות זכויות אדם שחוללה פקיסטן בבלוצ'יסטן. הוא גם היה אחד מחברי הוועדה שפעלה לשחרור ג'ון סולצקי, חבר משלחת סוכנות האו”ם לפליטים [אשר נחטף ב-2009 [15] על ידי החזית המאוחדת לשחרור בלוצ'יסטן שהיתה עד אז בלתי מוכרת, ושוחרר כעבור חודשיים]. זאכר גם התבטא נגד מאסרם הבלתי חוקי והריגתם של המנהיג הבלוצ'י ע'ולם מחמד בלוץ’ וחבריו. הוא הוקיע את רצח המנהיג הבלוצ'י אכבר ח'אן בוגטי על ידי צבא פקיסטן.
זאכר לימד את הנוער הבלוצ'י אודות הכיבוש הפקיסטני של אדמותיהם. אחד הדברים שהכעיסו אותו באופן מיוחד היו הניסויים הגרעיניים שבחרה פקיסטן לבצע בהרי צ'אגהי בבלוצ'יסטן. פעילותו הבלתי נלאית, שכללה הפגנות, סמינרים ונאומים בבתי ספר ואוניברסיטאות ברחבי בלוצ'יסטן, הביאה למאסרו על ידי השלטונות ביוני 2008. שאיפתו לאחד את הנוער הבלוצ'י תחת ארגון אחד נתפסה בעיניהם בתור איום גדול. זאכר היה אחד מסמליו של המאבק הלאומי שלנו, ועל כן המדינה מסרבת לשחרר אותו ממאסרו.
אבל הוא רק אחד מאלפי פעילים פוליטיים שנאסרו בצורה בלתי חוקית על ידי שלטונות פקיסטן על כך שמחו נגד הכיבוש.
ספרי לנו איך התפתחה אצלך המודעות הפוליטית, ועל החלטתך לנהל מאבק ציבורי למען אחיך ושאר הנעדרים.
פ”מ: כל המשפחה שלי בעלת מודעות פוליטית. כל חיי הייתי עדה למעורבותן של אמי ונשות משפחה אחרות במפלגתו של אבי. את פעילותי הפוליטית התחלתי בתור חברה ב-BSO-Azad, עוד לפני שהתחלנו בפעילות להעלאת המודעות לנושא הנעדרים הבלוצ'ים. השתתפתי אז בהפגנות, במסיבות עיתונאים, בסמינרים ובפעילויות אחרות כדי להרחיב את ידיעותיי.
היתה גם ציפייה מצד אחי, שאגלה מעורבות בנושא זכויותינו הלאומיות. למחויבות שלי כלפיו ולמאבק שניהלנו יחד היה משקל רב בהחלטה שלי להקים את הארגון לשחרור אחי החטוף ושאר 20,000 הבלוצ'ים הנעדרים.
כיצד מתמודדות הנשים, האחיות והאמהות של הנעדרים?
פ”מ: כל תושבי בלוצ'יסטן סובלים מטראומה. משפחות הנעדרים חיות בפחד ומתח. בכל יום שעובר הן עלולות למצוא את גופותיהם המושחתות של יקיריהן מושלכות לצד הדרך או בקברי אחים. אך כל הנשים הבלוצ'יות הן חזקות, והפגינו כבר אומץ לב רב במחאה שלהן נגד החטיפות ונגד מדיניות ה'הרוג והשלך’ של השלטונות.
מה היו שלבי המעורבות של נשים בקמפיין למען הנעדרים?
פ”מ: נשים מכל חלקי החברה הבלוצ'ית נוטלות חלק בפעילות, אלפים מהן באוניברסיטאות ומכללות, בין שהן סטודנטיות ובין שהן מרצות. רבות מהן הן פעילות פוליטיות. ככל שגברה הברבריות הפקיסטנית, כך גדלה גם מעורבותן של נשים במאבק הפוליטי. כיום, לכל הנשים הבלוצ'יות יש חלק בקריאת התגר שלנו על פקיסטן.
נשים בלוצ'יות משתתפות כעת באופן פעיל במאבק הלאומי. מה את חושבת על הממד החסר-תקדים הזה במאבקם של תושבי בלוצ'יסטן?
פ”מ: זוהי תוצאה טבעית של אהבת הנשים לילדיהן. הפטריוטיות של נשות בלוצ'יסטן נובעת מכך שאף אישה לא תביא ילד לעולם ולאחר מכן תשב בחיבוק ידיים בעת שהמדינה מענה ורוצחת אותו. נשות בלוצ'יסטן לעולם לא יחדלו ממאבקן.
מהי תגובת החברה בבלוצ'יסטן? האם לדעתך ילכו בעקבותייך נשים רבות אחרות?
פ”מ: בהתחלה נתקלתי בקשיים כיוון שהייתי אישה צעירה, אך במהרה זכיתי בהזדהות רבה מקרב החברה הבלוצ'ית. במהלך כל הצעדה מקווטה לאסלאמבאד קיבלנו תגובות נפלאות מהעם הבלוצ'י. הם שמחו לקראתנו והשליכו עלינו ורדים בכל מקום שעברנו בו.
נשים אחרות כבר הולכות בעקבותיי. אני בטוחה שהן תמשכנה להתנגד לשלטונות.
האם זכיתם לגילויי אהדה מנשים בקראצ'י, אסלאמבאד ומקומות אחרים שעצרתם בהם בדרך?
פ”מ: בקראצ'י יש קהילה בלוצ'ית חשובה, ואכן קיבלנו תגובה נפלאה מהמוני בלוצ'ים שבאו לתמוך בנו. קיבלנו תמיכה גם מהרבה אינטלקטואלים ועיתונאים. היו רגעים ממש בלתי-נשכחים בקראצ'י, בייחוד עם הלאומנים הסינדהים. התזכורת לכך שהלאומנים הסינדהים תומכים בנו היתה דבר נהדר. בלאהור ואסלאמבאד קיבלנו גם את תמיכתם של מפלגת אוואמי הלאומית ופדרציית הסטודנטים הלאומית. אפילו באזורים הפשטונים של בלוצ'יסטן יש קבוצות שתומכות בנו. אנו מקווים שכל אלה יעמדו לצדנו גם בעתיד.
הצעדה שלכם סוקרה אמנם בעיתונות באנגלית בפקיסטן, אך עוררה תהודה מעטה מאוד בזירה הבין-לאומית. מה לדעתך ניתן לעשות כדי להביא את הנושא לחשיפה גדולה יותר בעולם?
פ”מ: פנינו לגורמים בין-לאומיים רבים. בסוף הצעדה שלנו זכינו אמנם לאהדה רבה מנציגי האו”ם באסלאמבאד, אך הן האו”ם והן הקהילה הבין-לאומית חייבים לגלות אחריות רבה יותר, ולסייע לנו להציג ברבים את מצוקתה של בלוצ'יסטן. אני מבקשת מהאו”ם להקדיש לנו יותר תשומת לב. אנו זקוקים לתשומת לב בין-לאומית.