רואה את כל השפות למעלה? אנחנו מתרגמים סיפורים שפורסמו בקולות גלובאליים כדי שהתקשורת האזרחית העולמית תהיה זמינה לכולם

לו הייתי דיקטטור, הייתי רואה בכם אויב

זהו פוסט מתוך סדרת כתבות של הבלוגרית והפעילה מרסל שחווארו המתארת את החיים בסוריה בצל העימות הצבאי המתמשך בין כוחות נאמני המשטר לבין המורדים בו.

Marcell Shehwaro adds her voice to Free #Douma4 - leading human rights activists and opposition figures kidnapped in Douma by Islamist militants

כרזה הנושאת את ההאשטאג #Douma4 בשם הקמפיין לשחרור פעילי זכויות האדם ומנהיגי האופוזיציה המובילים שנחטפו בידי חמושים אסלאמים. לשון הכרזה: “מי שחוטף מורד הוא בוגד”.

כדי שתוכלו להבין את המצב בצורה ברורה יותר, אתווה לכם את מקום ההתרחשות וזמן ההתרחשות, ומשם אמשיך את הסיפור.

הזמן:

7 באוקטובר, 2013. בלילה ההוא נחטף ידידי עבדול-וואהאב אלמולה, אמן ואיש הכוחות המורדים. בתקופה הזאת חטיפות כבר היו נפוצות, אפילו לפני שהגיע לסוריה שמעה של דאעש, המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה הגדולה. זו היתה החטיפה העשירית שידענו עליה. אבל הפעם לא היה מדובר בחוטפים אלמונים כמו בראשית השנה הקודמת. כל הסימנים הצביעו בבירור על דאעש.

בתוך שלושה חודשים בלבד חלו בסביבתנו שינויים רבים. מצלמות העיתונות נעלמו. אחדים מן הגברים החלו לגדל זקנים. אחרים החלו להתהלך בלבוש אפגני. היו שסירבו בתוקף לדבר על דאעש, בעוד שאחרים הפגינו תמיכה מופגנת בארגון. כדי להבין טוב יותר את התקופה, נסו לתאר לעצמכם שכל סביבתכם נמנעת מכל קשר אתכם מתוך ההנחה שלמורדים יש סיכוי מוגבר להחטף; שאתם נאלצים לחיות במנוסה תמידית, לנוע מבית לבית ולעתים גם לטורקיה; שאתם חשופים לפגיעה בכל רגע, ו'הם’ ככל הנראה מכירים את תנועותיכם במדויק.

המשתתפים:

קבוצת מורדים החולקים זיכרונות משותפים שגוננו עליהם ברגעי השבירה הכואבים, שהסתגלו לכאב האישי שחוו באמצעות הפעלת סרקזם כלפי הכול, כולל כלפי עצמם.

לכולנו היו שאלות רבות אודות הדרכים האפשריות להגן על עצמנו, חששות עבור עצמנו, ועצב גדול על עבדול-וואהאב אלמולה. איבדנו תקווה לראותו שוב: הנעדרות תבלע אותו כפי שבלעה את אבו מרים, סאמר, מוחמד… ועוד אחרים.

בתקופה הזו היו בתי הכלא של דאעש תעלומה גדולה לפחות כמו משולש ברמודה, עטויים מתח, השערות וסודיות.

המקום:

בית בשכונת אלמשהד, שם התאספנו כשהחשמל קרס, שם בילינו את זמננו בשיחה עם חברים. השאלה בפי כולם היתה: מי יהיה הבא בתור, אחרי עבדול-וואהאב? מי יהיה הבא להחטף ולהעלם?

השאלה הטבעית הזו הפכה עם הזמן למשחק כואב, כמעט חולני. צפינו שהחטוף הבא יהיה מישהו מקרב חברינו המורדים. בניסיון להיות אובייקטיביים, שאלנו את עצמנו: לו הייתי דיקטטור, או בדרכי להיות כזה, את מי הייתי חוטף?

עברנו על השמות המתבקשים. לחבר ההוא סבירות גבוהה יותר להחטף, כי יש לו אידאולוגיה מוצקה והוא לא ישתוק למראה אי-צדק. לחבר אחר סיכוי רב יותר להעלם כיוון שהוא נקי-כפיים, ונתמך על ידי מורדים אחרים הנותנים בו אמון. יתר על כן, הוא חמוש ולפיכך מהווה איום על דאעש. גם אני הופעתי ברשימה, כיוון שהכתיבה שלי עלולה לגרום לי בעיות. וכך התחלנו לערוך בראשנו רשימות של האנשים שאנחנו היינו חוטפים, לו יצאנו ללכוד את המהפכה בחלב.

לו כללנו את סוריה כולה במשחק הכואב הזה, בראש הרשימה שלי היתה עומדת ללא ספק עורכת הדין ולוחמת זכויות האדם והאזרח הסורית רזאן זייתונה, שהמשטר הסורי אסר עליה לנוע ממקום למקום כבר ב-2002. היא עמדה ללא חת לצדן של זכויות האדם וקראה למורדים פעמים רבות לדווח על כל הפרה שלהן, אפילו אם בוצעה על ידי כוחות האופוזיציה.

וזה בדיוק מה שהתרחש. לפני חמישה חודשים, נחטפו רזאן זיתונה, סמירה ח'ליל, ואיל חמאדי ונאזם ממשרדי המרכז לתיעוד הפרות זכויות אדם בעיירה דומא, על ידי כוחות חמושים לא ידועים.

וזו לשון ההודעה שהוציאו פעילי האופוזיציה לאחר החטיפה: “רזאן זיתונה היא עורכת דין, סופרת ופעילה, אשר עמלה ללא לאות מאז ראשית המאה להגן על הזכויות והחירויות של בני עמנו, ועל כבודו, ללא קשר לאידאולוגיות ולעמדות הפוליטיות שלהם. במסירותה לעבודתה, באנושיות שלה ובאומץ שלה, הציגה רזאן מודל חדש לחיקוי עבור פעילי זכויות האדם המשכילים ועבור נשות סוריה. היא היתה יצירתית ומלאת מוטיבציה, מלאה באהבת אדם ואהבה לחיים. היא דמות מופת עבור נשים, משכילים ופעילים בסוריה. משפחתה של רזאן – אביה, אמה ואחיותיה – לא שמעו ממנה דבר מאז העלמותה. לא ידוע אם היא נמצאת בקשר עם ואאל חמאדי, בעלה, שנחטף יחד איתה.

“סמירה אל-ח'ליל, שהיתה אסורה במשך ארבע שנים בשל מאבקה נגד משטרו של אסד, נטלה חלק בכל הפעילויות הדמוקרטיות בסוריה מאז ראשית המאה. היא היתה פעילה בוועדות להתחדשות החברה האזרחית וב”אסיפת הצהרת דמשק”, והיתה בין המשתתפים בישיבות שקדמו לחתימת הצהרת דמשק-ביירות/ביירות-דמשק. היא הצניעות בהתגלמותה, מסורה למאבק, אוהבת אדם ולהוטה לעזור לזולת. לבעלה של סמירה, יאסין אלחאג’ סלח, לאחיותיה, לאחיה ולילדיה, לא הגיעו ידיעות כלשהן אודותיה. הוריה הקשישים אף אינם יודעים שהיא נחטפה.

“במסירות דומה הקדיש ואיל חמאדי את עשר השנים האחרונות להתנגדות למשטר. מעת תחילת המהפכה הוא היה פעיל בוועדות התיאום המקומיות המספקות סיוע הומניטרי לסורים. ואיל נאסר פעמיים בידי המשטר ועבר עינויים. אמו ואחיו לא קיבלו אות חיים ממנו, והוא אינו יודע כי אביו נפטר לפני שבועות אחדים.

“רק בזכות נאזם קיבלו משפחות רבות מספור ברחבי המדינה סיוע הומניטרי. יחד עם ואיל, הוא תיאם את חלוקת הסיוע באמצעות רשת וועדות התיאום הפרושה ברוב שטחי המדינה. משפחתו של המשורר ועורך הדין שנעלם לא שמעה ממנו דבר”.

העובדה שקבוצת פעילים שוחרי שלום, ממתנגדי משטרו של בשאר אל אסד, נחטפו באזור “משוחרר” מבלי שנעשה ניסיון רציני כלשהו מצד הפלגים החמושים לשחררם, הינה מדאיגה מאוד עבורנו. הדרך לחירות בסוריה ארוכה עדיין, ויש בצד שלנו כאלה שאינם חולמים על חיים של שוויון וצדק. בעוד שעבור רבים בסוריה, זהו מסע לעבר החירות והם מוכנים גם להרוג למענה, אנשים אלה מצויים במסע להשגת שררה, והם בהחלט מוכנים גם להרוג למען מטרה זו. מתברר, כי מה שהאמנו שכבר עלה בידינו לשחרר, הוא למעשה רק צעד ראשון בתהליך ניסוח חוזה חברתי חדש, אשר יעביר מן העולם את התקופה שבה היה ניתן לדכא חירויות ולפגוע באנשים בשל דעותיהם או פעילותם הפוליטית. אולי טעינו בכך שהרפינו מעט את סידורי הביטחון הסובבים אותנו, אשר הקפדנו עליהם כל כך כל עוד חיינו באזורים שבשליטת המשטר.

בסוריה של היום, כשכלי נשק ניתנים להשגה לכל דורש ומוחזקים בידי כל מטורף, בריון וקיצוני, עליך להבין שאם אתה מחויב באמת למהפכה הסורית, אתה נמצא בסכנה וחשוף לפגיעה בכל עת. עליך לבחון מחדש את נכונותך להקריב את היקר לך – את חירותך ואף את חייך – כדי לסלול את הדרך לסוריה חופשית ממעצרים, חטיפות ובתי כלא סודיים.

בסוריה של היום, אם אינך מרגיש מאוים ודואג לביטחונך, ואם חבריך אינם לוקחים אותך הצידה כדי להביע את דאגתם וחששותיהם בנוגע למה שאתה כותב, עליך לשאול את עצמך על מה ויתרת מתוך פחד, ומאילו עוולות החלטת להתעלם.

במאמר זה אני מבקשת להוסיף את קולי ל-46 ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים, ביניהם משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) וארגון אמנסטי הבין-לאומי, ולהאשים את הצבא האסלאמי בראשותו של זהראן אלוש באחריות להעלמותם של רזאן זיתונה, בעלה ואיל חמאדה, סמירה ח'ליל ונאזם חמאדי.

אוסיף ואומר שמן הצד שלנו, משתקפת חטיפת הפעילים האלה בתור שאיפה דיקטטורית לחטוף אומה שלמה ולהשתיק את המהפכה.

אני קוראת בזאת לכולכם לקחת חלק יחד עם הפעילים הסורים בקמפיין לשחרורם של הפעילים הללו, באמצעות שימוש בהאשטאג Douma4#, ומבקשת להודות לרבים מכם על שהתנדבתם להוסיף את שמותיכם לרשימת החיסול של כל הדיקטטורים ברחבי העולם.

לו הייתי אני דיקטטור, או לו תכננתי להפוך לכזו, הייתי רואה בכולכם אויבים שלי, רק משום שביכולתכם לקרוא ולכתוב, או אפילו רק לחשוב. 

מרסל שחווארו כותבת את הבלוג marcellita.com ומצייצת תחת הכינוי Marcellita@, בעיקר בערבית. את הפוסטים האחרים בסדרה זו תוכלו לקרוא כאןכאןכאןכאןכאן,כאןכאן כאן וכאן.

פתח/י בשיחה

Authors, please התחברות »

הנחיות

  • כל התגובות טעונות אישור. Do not submit your comment more than once or it may be identified as spam.
  • אנא כבד/י את הזולת. Comments containing hate speech, obscenity, and personal attacks will not be approved.