מהגרים על גבי “החיה”. תצלום מאת פיטר היידן (CC 2.0)

כתבה זו היא חלק מן הסדרה שלנו אודות אמריקה הלטינית: מסעות הגירה, בשיתוף עם הקונגרס הצפון-אמריקאי על אמריקה הלטינית (NACLA). עקבו אחר האתר כדי לקרוא כתבות נוספות בסדרה.

ב-25 באוגוסט 2013 ירדה מן הפסים רכבת משא בדרום מקסיקו, ובאסון נהרגו 11 מהגרים ממרכז אמריקה, שרכבו על גגות קרונות המשא. מתוך כ-250 תושבי מרכז אמריקה אשר רכבו על גג הרכבת בעת שהתהפכה, נפצעו 18 נוספים.

בכל שנה, אלפי תושבי מרכז אמריקה ‘תופסים טרמפ’ על רכבות משא מקסיקאיות הנוסעות צפונה, במטרה להגיע לגבולה של ארצות הברית ולמצוא שם סיכוי לעבודה ולחיים טובים יותר. המהגרים נוהגים לרכוב על הרכבות כדי לחמוק מעיניהם של פקידי ההגירה, הסורקים את האוטובוסים בנקודות בידוק על מנת ללכוד תושבי מרכז אמריקה שיש לגרשם בחזרה לארצותיהם.

בקרב המהגרים מכונה הרכבת המקסיקאית ‘la bestia’ – “החיה”, והיא מספקת להם נתיב חלופי אך רווי סכנות לכיוון ארצות הברית. כנופיות ופקידים מקסיקאים מושחתים פושטים על הרכבות על מנת לסחוט או לחטוף מהגרים, ופעמים רבות הם נלקחים לעבוד בכפייה עבור ארגוני פשע.

על אף ש”החיה” מרבה לרדת מן הפסים, הסכנה האמתית האורבת למהגרים העוברים במקסיקו היא מן הכנופיות המנצלות את פגיעותם. אך אלימות כנופיות אינה זרה למהגרים, המגיעים רובם מהונדורס שבה שיעור מקרי הרצח הגבוה בעולם.

בשנה שעברה, התנדבתי במקלט מהגרים קטן במקסיקו סיטי. בחודש מרץ הגיעה למקלט אישה מהונדורס בשם חואנה מורלוס, שרכבה על “החיה” עם בנה בן השבע. חואנה עזבה את הונדורס לאחר שכנופיה שסחטה כספים מהחנות הקטנה שלה עברה לאיומי רצח כשלא יכלה לעמוד עוד בתשלומים. חואנה חששה לחייה, ונמלטה מהונדורס עם בנה תוך שהיא עוברת מרכבת משא מקסיקאית אחת לאחרת במסעה צפונה לכיוון גבול ארצות-הברית.

חואנה ובנה שהו חודשים מספר במקסיקו סיטי, ובמהלכם העברתי לה קורס מהיר באנגלית בסיסית, בטרם המשיכה עם בנה במסע המסוכן לטקסס. כשהגיעה סוף סוף חואנה לגבול ארצות-הברית, נודע לעובדי המקלט שהיא ניסתה לחצות את הגבול בלוויית ‘זאב ערבות’ (כינוי למבריח אנשים) אך נתפסה וגורשה. בטחונה של חואנה הטריד את מנוחתי, אך חרדתי גברה כששמעתי שהצליחה להגיע לגבול, שם סכנת החטיפות גדולה עוד יותר.

חואנה הגיעה לגבול חודשיים אחרי שהסנטורים של “חבורת השמונה” העלו את הצעתם לרפורמה מקיפה בחוק ההגירה. הצעה זו עברה בסנאט בחודש יוני אשתקד, והיא כוללת תוספת של 3,500 אנשי משמר הגבול ו-4.5 מיליארד דולר לרכישת מערכות מעקב, מזל”טים, ועיבוי הגדרות בגבול מקסיקו-ארצות הברית. במקום להציע מענה לסיבות שגרמו לחואנה – ולמאות המהגרים שהיו על רכבת המשא שירדה מן הפסים בשבוע שעבר – להגר צפונה לכיוון ארצות-הברית, החוק החדש לרפורמה בהגירה סוגר את הדלת בפני ניסיונם להימלט מפני אלימות ששורשיה נעוצים בעיקר בצריכת סמים בלתי-חוקיים בארצות הברית.

החוק החדש לרפורמה בהגירה מזכיר את חוק הרפורמה בהגירה מ-1986 (המכונה בקיצור IRCA), אשר הכשיר את שהייתם של כ-3 מיליון מהגרים לא חוקיים בארצות-הברית והגדיל פי חמישה את מספר אנשי משמר הגבול, לכמעט 22,000 איש. כיום חיים בארצות-הברית כ-11 מיליון אנשים ללא מעמד חוקי, מה שמעיד על כך שה-IRCA לא סייע לפתור את הבעיות שאילצו אנשים להגר מלכתחילה.

בביקורי השנה בעיירה קטנה במדינת קוורטרו שבמרכז מקסיקו, פגשתי את חוזה רמירז בן ה-81, אשר קיבל אזרחות אמריקאית באמצעות ה-IRCA. בצעירותו נהג רמירז לעבוד חצי שנה בחקלאות בארצות הברית, ואז לשוב לביתו כדי לראות את אשתו וילדיו. כאשר מעבר הגבול הפך יקר ומסוכן מדי, רמירז לא יכול היה לחזור למקסיקו בתדירות הרצויה לו, ולכן העביר את משפחתו לפלורידה. הגברת האבטחה במהלך העשורים האחרונים, שהיתה אמורה לגרום לאנשים כמו רמירז להישאר מחוץ לתחומי ארצות-הברית, היא שגרמה לו להחליט לעבור לפלורידה עם כל משפחתו.

אמת הדבר, שאנשים רבים ממקסיקו ומרכז אמריקה נכנסים לגבולות ארצות הברית בניגוד לחוק וקובעים שם את ביתם, אך אין זה אומר שרצונם בכך. כמו אנשים רבים מן העיירות הקטנות של ארצות-הברית, גם מהגרי העבודה מאמריקה הלטינית מגיעים מסביבה כפרית והם בעלי זיקה חזקה לבית ולמשפחה. אם תציעו לרוב תושבי האזורים הכפריים בארצות-הברית עבודה ששכרה עד פי שבעה מהכנסתם כעת, בתנאי שיעברו לארץ זרה הדוברת שפה אחרת, ויסכנו את חייהם בהליכה במדבר כדי להגיע לשם – סביר להניח שרובם יחליטו להישאר בבתיהם. אך פעמים רבות, לאנשים כמו חואנה מורלוס אין ברירות, בשל העדר אפשרויות כלכליות ובשל אלימות כנופיות הסמים.

הגברת האבטחה לאורך הגבול הדרומי של ארצות-הברית תמנע אולי ממהגרים רבים להיכנס לתחומה בעתיד, אך היא בהחלט לא תמנע מהם מלנסות להיכנס. בעת שחקרתי את ההגירה במקסיקו בשנה שעברה, פגשתי מקסיקאים רבים שעבדו בארצות-הברית עשרות שנים בחסות תעודות מזויפות, רק כדי לחסוך די כסף לרכישת אדמה ולהקמת עסק בבית, במקסיקו. מה היה קורה, לו במקום להשקיע מיליארדים של דולרים במזל”טים וגדרות, היה חלק מן הכסף משמש ליצירת שותפות עם ממשלת מקסיקו על מנת להעניק הלוואות לחולמים על יזמות, הלוואות שיאפשרו להם להקים עסקים קטנים ולספק תעסוקה גם לשכניהם?

חוק מקיף באמת לרפורמה בהגירה היה צריך לכלול תכנית להפחתת האלימות במרכז אמריקה, כדי שרבים מן התושבים לא יאלצו להגר משם. בהונדורס ואל-סלבדור שיעורי מקרי הרצח הגבוהים בעולם כיום. מחוללי האלימות העיקריים הם קרטלי הסמים אשר עוברים דרך מרכז אמריקה בדרכם לארצות-הברית.

תמונות מהתהפכות “החיה” בשבוע שעבר, המראות מהגרים עומדים לצד הרכבת ההפוכה, מספקות מוצא עיתונאי קל לתקשורת המכוונת לתגובות בטן של קוראיה וצופיה. אך תאונת הרכבת הזו היא רק תחנה אחת בשרשרת של אלימות וסכנה הולכת וגוברת המלוות את המהגרים במסעם ממרכז אמריקה לגבול ארצות-הברית. את הבעיה הזו רוצים פוליטיקאים אמריקאים רבים לפתור כעת באמצעות ביצור הגבול הדרומי, אך כפי שקרה לפני 25 שנים כשנחקק ה-IRCA, הבעיות האמתיות שיש לפתור מצויות הרחק מגבולותיה של ארצות-הברית.

ימים מספר לאחר שגורשה חואנה, היא ניסתה שנית לחצות את הגבול לארצות-הברית עם בנה. קרוב משפחה שלה ששהה במקלט במקסיקו סיטי דיווח לי כי הפעם הניסיון צלח, והם הגיעו בבטחה ליוסטון.

בעוד בית הנבחרים מתכונן להצבעה על הרפורמה בהגירה בהמשך השנה, אלפי מהגרים נוספים כמו חואנה ובנה ימשיכו להיכנס לגבולות ארצות-הברית בעזרת מבריחים. אם הצעת החוק החדשה תעבור בבית הנבחרים, האזרחות תוענק רק למהגרים לא חוקיים שנכנסו למדינה עד 2011. אם לא נשנה את דרך החשיבה שלנו אודות עתידה של ההגירה, התהפכות “החיה” תוסיף להיות רק תקרית קטנה בלב טרגדיה גדולה, וחואנה ובנה יהפכו לדור הבא של מהגרים לא חוקיים שאנו מחייבים לחיות בצללים.